מאחורי הסורגים...

הרצתם פעם בפני קהל שבוי? כזה שפשוט חייב לבלוע כל מה שיש לכם לומר? שמעו סיפור: השעה 14:00, המיקום כלא גבעון. כ-30 אסירים מתקבצים ביחד עם חברי הסגל (להלן: הסוהרים) להרצאה שלי על "המסע הארוך מכולם". האמת שאני מתרגש. לא בגלל המראה המאיים של חלק מהאנשים בקהל, אלא יותר מכיוון שלכל אחד מהם יש מסע וסיפור אישי שהוא שונה לחלוטין מכל מה שאני מורגל בו בהרצאות שלי. לשמחתי, האסירים מגיבים ומתחברים מאוד מהר לנושא - מה שמוכיח לי שוב שלכולם יש קשיים ושכולנו יכולים ללמוד מהאחר כיצד להתמודד איתם. בהרצאה, סיפרתי להם על המסע האישי שלי, על התהליך שעברתי מהפציעה והשיקום ועד שחציתי את קו הסיום של אחד המירוצים הקשים בעולם. אז איך היה? מה אני אגיד - הקהל היה מרותק, ממש כבול לכיסאות, אף אחד לא חשב על לברוח באמצע ההרצאה וגם לא ראיתי צורך בכלל בלהגיד להם לכבות את הפלאפונים. ועכשיו ברצינות - התגובות שקיבלתי וששמעתי מחברי הסגל חיממו את הלב. יש סיכוי שהרווחתי את הלחם שלי היום. אולי אפילו הצלחתי להשפיע על מישהו אחר לטובה. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לקרין על שאפשרה את הכל ושיפרה את הקארמה שלי ולבקש גם מכם עזרה: עזרו לי להפיץ את ההרצאות שלי - על המסע או לחילופין על המדע שבו אני עוסק - השפעת השעונים הביולוגיים על אורח החיים המודרני ועל איכות ואריכות חיינו

כל הרצאה חיונית עבורי להמשך העיסוק התחרותי בריצה. זו הדרך שלי להתחרות, ושלכם - לתת כתף ולתרום באופן ישיר להמשך המסע. תרגישו חופשי להעביר את הפרטים שלי לכל גוף וארגון שמעוניינים בהרצאות לעובדים, חברי מועדון, לקוחות ועוד

.אלו הפרטים:

ziv.zwighaft@weizmann.ac.il

0544-202857

תודה רבה ושבוע טוב